ייצור וצריכה, תוכניות חומש כלכליות והתמודדות עם המשבר הכלכלי של 2008‎

שטח הקרקע של סין מקיף 9.6 מיליון קילומטרים רבועים, ומכיל אוצרות טבע רבים כגון ברזל, טיטניום ופוספטים. מאז שנפתח השוק של סין הקומוניסטית למערב ב-1980, סין הולכת ותופסת מקום מוביל בייצור והפקה של חומרי גלם ומשאבי טבע. כיום, סין נחשבת ליצרנית הנפט החמישית בעולם (עם ייצור של כ-4 מיליון חביות נפט ביום), יצרנית הזהב הגדולה בעולם (עם ייצור של 341 מטר/טון), היצרנית הגדולה ביותר למינרלים נדירים (מספקת כ-97% מכלל הצורך העולמי במינרלים נדירים ספציפיים בהם משתמשים בריכוז קטן על מנת לייצר רכיבים טכנולוגיים כגון טלפונים חכמים או כוננים קשיחים), היצרנית הגדולה בעולם לייצור טבק (3.07 מיליון טונות) וחיטה (115 מיליוני טונות), וכן נחשבת גם ליצרנית הרביעית בגודלה בעולם לייצור נחושת (960 מטר/טון). בנוסף לכל זאת, סין היא לא רק אחת היצרניות החשובות בעולם למשאבים – היא גם אחת הצרכניות הגדולות ביותר. לאור התפתחותה הנרחבת של סין בעשורים האחרונים, היא בעצם אחראית ל-53% מצריכת המלט העולמית, 48% מהצריכה העולמית של עופרות הברזל, 47% מצריכת הפחם הגלובלית – (ובמונחים קרובים יותר לשימוש יומיומי עבורנו) – סין אחראית גם ל-37% מצריכת הביצים העולמית, ול-28% מהצריכה העולמית של האורז.

המשמעות המיידית: בסין יש 1.4 מיליארד איש, שהם למעשה כ- 24% מאוכלוסיית העולם כולו: כלומר, כל טרנד של צריכה בסין – ישפיע מיידית על המאזנים הגלובליים שמראים את צריכתו של אותו המוצר. כל שינוי במוטיבים או בהתנהלות הצריכה של הסינים – עשוי להוות אינדיקטור ישיר שמראה ביקוש או מחסור גלובלי לאותו מוצר שצריכתו השתנתה. מדובר בשוק כלכלי עצום, שכל התנהגות שלו, עשויה להשפיע על התנהגות הצריכה העולמית.

סין הקומוניסטית פתחה את שעריה בפני המערב ב-1979, והצטרפה לארגון הסחר העולמי בשנת 2001. מאז, המדינה צברה הישגים מרשימים בתחום הכלכלי כאשר עשורים ספורים בלבד לאחר שנכנסה לשוק הכלכלי העולמי היא כבר נחשבת, כיום, לכלכלה השנייה הכי גדולה בעולם (!), אחרי ארה"ב. במהלך צמיחתה למצב של היום כלכלת סין עקפה בגודלה את כלכלות גרמניה ויפן. נקודה מעניינת: במהלך העשור האחרון התוצר הסיני צמח פי ארבעה: בשנת 2001 עמד התוצר הלאומי גולמי על 1.5 טריליון דולרים, ואילו בשנת 2011 הוא קפץ משמעותית לרמה של 6.6 טריליוני דולרים. בנוסף, בשנת 2010 הפכה סין באופן רשמי למדינה היצרנית הגדולה ביותר בעולם מבחינת היקף התפוקה שלה, עם 19.8% מנתח הייצור העולמי.

במילים אחרות: סין היא שחקנית עולה, חשובה ביותר וכזו שאי אפשר להתעלם ממנה, בזירה העולמית ובכלכלה הגלובלית. למרות שמדובר במדינה קומוניסטית, סין מתנהלת למעשה כמו כלכלה בעלת מאפייני שוק-חופשי, ומשלבת פנימה מעורבות ממשלתית-ריכוזית. הסינים מצליחים לשזור הכוונה ומעורבות ממשלתית בתוך הנסיבות הכלכליות הפתוחות של השוק שלהם – וכך נוצרת למעשה צמיחה כלכלית מזהירה, שנשמרת חרף כל הקשיים – פנימיים וחיצוניים.

הכלכלה הריכוזית הסינית מגדירה לעצמה "תכנית חומש" של יעדים חשובים לביצוע מבחינת סין, מדי חמש שנים. תכנית החומש של 2006-2010, למשל, ייצגה במידה רבה את המעבר מכלכלה ריכוזית לכלכלת שוק עם יתר פתיחות, כזו שנותנת יותר כוח לשחקנים השונים בשוק הכלכלי. בתוכניות החומש האחרונות של סין גם מופיע תחום איכות הסביבה ופיתוחו כאלמנט חשוב. לכן, חברות שמייצרות מוצרים מתחומי האנרגיה הירוקה, נטרול זיהומים סביבתיים או פתרונות דומים אחרים – מתקבלות בברכה בסין בשנים האחרונות.

המשבר הכלכלי העולמי של 2008 כמעט ולא השפיע על סין, ובטח שלא כפי שהשפיע על מדינות אחרות. סין, למזלה, אימצה מדיניות מצמצמת לכלכלה שלה במהלך שנת 2007, עקב צמיחה עצומה והחלטה מנהלתית של הממשלה "לקרר" זמנית את הצמיחה המואצת. כחלק מהמדיניות הזו הממשלה העלתה את דרג אישורי ההשקעות הזרות, וכן העלתה ריבית ויחס הלימה בין ההון הנדרש מבנקים. המדיניות המצמצמת שסין הנהיגה ב-2007 בעצם שמה אותה במצב אידיאלי להתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי של 2008. כך, בסוף 2008, כשסין החלה עם מדיניות "מרחיבה", כתגובה למדיניות המצמצמת הקודמת, היא הצליחה לייצר צמיחה במשק הסיני גם בזמן המשבר.

לפי פרסומים של הצ'יינה-דיילי מ-2011, התוצר הסיני מתחלק בין כמה תחומים עיקריים: הסקטור התעשייתי חולש על 47% מהתוצר הכללי, מערך השירותים חולש על 43% מהתוצר, והחקלאות אחראית ל-10% נוספים מהתוצר הסיני הכללי. בשנת 2011 הממשלה הסינית הגדירה רשימה של "תעשיות אסטרטגיות" אותן היא מעוניינת לקדם באמצעות השקעות בהיקף 1.5 טריליון דולר. בין התעשיות שהוגדרו כמבוקשות אסטרטגית על ידי סין: אנרגיה חלופית, ביוטק, מיחזור, תעשיות המידע, רכבים ידידותיים לסביבה (שלא מונעי-דלק), מערכי ייצור מתקדמים וכדומה. כפי שניתן לראות, ממשלת סין ממשיכה עם התחייבותה הסביבתית על ידי שימת דגש בהשקעה בתעשיית הקלינטק.

תחזיות כלכליות ארוכות טווח לגבי סין, בדרך כלל מביטות על עתידה של המדינה בצורה אופטימית וחיובית: חברת גולדמן-זאקס, לדוגמה, מעריכה כי סין תהפוך לכלכלה הגדולה בעולם עד שנת 2027. כמו כן, לפי מחקר שפורסם על ידי אחד הבנקים הגדולים בעולם (הסטנדרד-צ'רטרד) נצפה כי בשנת 2020 סין תעקוף את ארה"ב מבחינת התוצר הלאומי שלה, שיעמוד עד אז על 24.6 טריליוני דולרים.