ביידו – סין, רק בעברית מידע עדכני לקהילת הישראלים הגדולה המתעניינת בסין ובתרבות הסינית – מידע, טיפים, אירועים וחדשות.
כשאדם מגיע לסין, מהר מאוד נשחקות כל הדעות הקדומות השטחיות שבהן החזיק לגבי המקום. ברחובות נראים סניפים של KFC ומקדונלדס, אנשים נוסעים בפרארי ולמבורגיני, ולכל מנקה רחובות יש סמארטפון. כל אותם פטפוטים על זנבות לטאה וכנפי עטלפים מתבדים עד מהרה, והמסקנה שנשלחת לחברים בארץ הקודש היא – היה אולי ונברא, אך איננו עוד. ואם ישנו עוד, הרי שאיננו עוד בערים הגדולות, ההגיוניות. עד שראיתי את הפריט המוזר הבא שקוע בכוס תה של אחת מקולגותיי הסיניות: פריט מנבא רעות "מה זה??" שאלתי בחרדה, "זה ג'וק?!". לא, הרגיעה אותי קולגתי, שהתביישה עד כדי עילום שם, זה צמח לתה. "מה, כמו שורש? זנגביל, ג'ינסנג, כאלה?". לא, לא בדיוק, היא התחמקה, ועברה לספר שהיא שותה את זה על מנת לצבור כוחות אחרי לידה. פעם ביום היא שותה משרה של הצמח במים חמים, ואז אוכלת את כולו מינוס הסרח השחור, עד אשר ישובו אליה כוחותיה. לא התווכחתי, וכי איך אתקוף פרדיגמה רפואית של תרבות בת 2500 שנה, ומי בכלל אמר שדקסמול קיד מטפל באדם ביתר חום. בכל אופן, התעקשתי בגבה מונפת שתיתן לי את שם הצמח. "דונג-צ'ונג-סיָה-צָאו", היא אומרת ביאוש. הרהרתי. אני מכיר את הצ'ונג הזה. זאת תולעת!! ידעתי. הזוועה. זוועה אחרי שנטלתי כפית חיזוקית של הדס ונרגעתי, גיגלתי את השם. קוראים לזה 冬虫夏草 (פיניין Dongchongxiacao). התרגום המילולי שאתם מכירים כבר מהכותרת …
קרא עוד »